(תכנית בניין עיר (תב"ע
"תכנית בניין עיר" הוא מונח שמקורו בפקודת בניין ערים המנדטורית. במקור הוא שימש לתאר כל תכנית הנוגעת לנושאי תכנון ובנייה, וכך נקראו תכניות שהוכנו בהתאם לפקודה המנדטורית. בשנת 1965 בחוק התכנון והבנייה הישראלי הוחלף המונח ב־"תכנית מתאר". למרות שהמונח "תכנית בניין עיר" לא מוזכר בחוק התכנון והבנייה, הוא עדיין נפוץ מאוד בשימוש.
לעתים משתמשים בו במקום תכנית מתאר או תכנית מפורטת. לעתים קרובות משתמשים במונח כדי להתייחס באופן כללי לכל ההגבלות התכנוניות החלות באזור מסוים מכח תוכניות שונות, מבלי להתייחס לתכנית קונקרטית (למשל: 'לפי התב"ע, מותר להקים מרפסת בשטח של עד 12 מ"ר', או "לפי התב"ע אסור לבנות במרחק של ארבעה מטרים מהכביש").
6,300₪
פנטאהוז ענק להשכרה ברחוב בן אליעזר 🏬
נתניה, ישראל
כל תב"ע (כלומר, כל תכנית מתאר או תכנית מפורטת) כוללת שני חלקים הכרחיים: תקנון ותשריט. התקנון הוא מסמך משפטי מילולי, שמפרט מהם סוגי השימושים השונים המותרים בשטח שעליו חלה התכנית, ומהן ההגבלות אשר יחולו עליו מבחינת בנייה. למשל, התקנון עשוי להתיר בנייה למגורים, בנייה למלאכה או מסחר, בנייה של מוסדות ציבור וכדומה, ולגבי כל אחד מהם לקבוע מהו היקף הבנייה המותר ומהן ההגבלות שיחולו עליו. התקנון יגדיר גם סוגי שימושים אחרים בקרקע, כגון שטחים פתוחים, כבישים וכו'. התשריט הוא מעין מפה, תרשים סכמתי של השטח שעליו חלה התב"ע ושל האופן שבו הוא ייראה עם מימוש התכנית. בתשריט צבועים בצבעים שונים סוגי השימושים השונים שהתקנון מתיר בשטח הגיאוגרפי שעליו חלה התב"ע. בנוסף לתקנון ולתשריט, תכנית עשויה לכלול גם נספחים שונים, כגון נספח תחבורה, נספח שמירה על הסביבה, וכדומה.
